ביהמ"ש העליון החמיר בעונשו של צעיר שהורשע בתקיפת קשישה

השופטת ע' ארבל:

1.        המערער בע"פ 8654/07, הוא המשיב בע"פ 7961/07, אריק שכטר (להלן: שכטר) הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' שיף), על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של כניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 406 ו- 408 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: החוק) ובצירוף סעיף 29 לחוק; שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק בתוספת סעיף 29 לחוק; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1) ו- 329(א)(6) לחוק, בתוספת סעיף 29 לחוק; החזקת סם מסוכן, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973 (להלן: הפקודה); שימוש בסם מסוכן, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) סיפא לפקודה. בגין הרשעתו גזר לו בית המשפט המחוזי עונש של 13 שנות מאסר, מתוכן 11 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות שהיא פשע או כל עבירה אחרת של שליחת יד ברכוש הזולת, כאשר תקופת המאסר תימנה החל מיום מעצרו של שכטר, 13.3.07; פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ש"ח; חצי שנת מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה לפי הפקודה.

           העובדות בהן הודה שכטר, ובהן גם הורשע, הן כדלקמן: במועד כלשהו עובר ליום 18.1.07 נפגשו שני הנאשמים האחרים בכתב האישום, לירן הוברט (להלן: הוברט), שהינו שותפו לדירה של שכטר, וסטפן בוריסביצ'ו (להלן: בוריסביצ'ו). בוריסביצ'ו סיפר להוברט כי בדירת המתלוננת יש כסף, והוברט סיפר על כך לשכטר. בהמשך נפגשו השלושה ובוריסביצ'ו סיפר להם שבידיו מידע על כך שבדירה, בה מתגוררת בגפה קשישה, מצוי כסף. בפגישה נוספת אמר להם בוריסביצ'ו כי הם "יורידו" למתלוננת את החשמל, וכשזו תצא החוצה הם ידחפו אותה פנימה אל הדירה ויקשרו אותה עם אזיקונים או עם נייר דבק.

           ביום 18.1.07 הגיעו השלושה לבית המתלוננת וגרמו להפסקת חשמל על ידי הורדת מפסק החשמל. המתלוננת, שכן ואדם נוסף יצאו מדירותיהם והרימו את מפסק החשמל. כעבור זמן מה הורידו שוב השלושה את המפסק וכשיצאה המתלוננת מדירתה, הם התנפלו עליה ודחפו אותה אל הדירה. הם הובילו אותה אל המקלחת, שם כבלו את ידיה ורגליה. בוריסביצ'ו חסם את פיה בנייר דבק ולאחר שהשיבה להם כי אין לה כסף, כיבה בוריסביצ'ו סיגריות על גבה, שאת חלקן מסר לו שכטר. בוריסביצ'ו גם הכה את המתלוננת. השלושה חיפשו כסף בדירה ומשמצאו סכום קטן בלבד, אמר לה בוריסביצ'ו כי הוא השטן וכי הוא יהרוג אותה אם לא תיתן לו את הכסף. הוא איים על המתלוננת כי ישפוך עליה אקונומיקה אם לא תדבר והיא הציעה להם לקחת את רכבה מאחר שאין ברשותה כסף. בוריסביצ'ו שפך על המתלוננת מיכל אקונומיקה על כל גופה וזו בכתה וחזרה ואמרה שאין ברשותה כסף. בהמשך שפכו השלושה על המתלוננת מים קרים. עוד הודה שכטר בכך שבמהלך האירוע איימו השלושה על המתלוננת בסכין יפנית ואמרו לה כי אם לא תדבר יהרגו אותה. לאחר שביקשו את כרטיס האשראי שלה ונענו כי אין לה כרטיס אשראי, המשיכו להכותה. האירועים האמורים נמשכו כשלוש שעות, ובסופם עזבו השלושה את דירת המתלוננת, לאחר שגנבו ממנה תכשיטים. כתוצאה מהמעשים המתוארים נגרמו למתלוננת חבלות רבות בפניה, בחזה, בבטנה ובידיה. אפה נשבר ותפקודי הנשימה שלה נפגעו כתוצאה משאיפת אדי הכלור. בעקבות האירוע אושפזה המתלוננת בבית חולים משך למעלה מחודש. בתקופת האשפוז החמירו תפקודי הנשימה שלה והיא אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ, כשהיא מונשמת. גם לאחר שחרורה מאשפוז נזקקה המתלוננת לשיקום.

           שכטר הורשע גם בכך שעובר למעצרו נהגו הוא והוברט לרכוש בצוותא חדא סם מסוכן מסוג חשיש והשתמשו בו באופן יומיומי, ושכטר אף השתמש בסם מסוכן מסוג LSD. עוד הורשע בכך שהוא והוברט החזיקו בדירתם כ- 100 גרם נטו סם מסוכן מסוג חשיש ובחדרו של שכטר אף הוחזקו 13 טבליות סם מסוכן מסוג LSD וכן 0.0574 גרם נטו סם מסוכן מסוג קוקאין.  

           עתה מונחים לפנינו שני ערעורים על גזר הדין. בע"פ 8654/07 מלין שכטר על חומרת העונש שנגזר עליו, ואילו בע"פ 7961/07 מלינה המדינה על קולת העונש.

2.        עובר לגזירת הדין הונח בפני בית המשפט המחוזי תסקיר שירות המבחן. שירות המבחן עמד על כך ששכטר גדל באווירת חוסר יציבות ובמציאות משפחתית קשה ומורכבת, על אף שמשפחתו מנהלת אורח חיים נורמטיבי. שירות המבחן התרשם כי שכטר לוקח אחריות מילולית על האישומים, אך מפחית מחלקו וטוען כי לא היה שותף לאלימות ישירה כלפי המתלוננת. שירות המבחן ציין כי מדבריו של שכטר עולה כי בתקופה בה בוצעו העבירות הוא היה שרוי במשבר כספי והתפתה לאפשרות להשיג כסף קל וזמין. שירות המבחן לא התרשם כי קיימת אצל שכטר עדות להתמכרות לסמים והעריך כי השימוש היווה עבורו אמצעי ודרך להתמודדות עם מכאובי חייו. כן העריך שירות המבחן, כי חרף ניסיונו של שכטר לבטא מעט יחס למתלוננת, קיים אצלו "קושי משמעותי באמפטיה ותפיסת מוסר בעייתית". היותו שותף לאירועים שהתפתחו לאלימות כה קשה, מעידה על פי שירות המבחן על דחפיו התוקפניים של שכטר ועל הקושי להבחין בין המעשה החומרי לפגיעה בקרבן. לנוכח המכלול האמור סבר שירות המבחן כי יש מקום לענישה של מאסר בפועל, שיהא בה ה כדי לתרום למניעת מעשים דומים בעתיד, לצד תהליך שיקומי בין כתלי הכלא.

3.        בית המשפט המחוזי גזר את דינו של שכטר לאחר ששמע את המתלוננת, ניצולת שואה ילידת 1939, שסיפרה כי תוצאות האירוע נותנות בה אותותיהן עד היום. היא מתקשה לתפקד ובעקבות האירוע אינה שומעת באוזן שמאל וסובלת מכאבי ראש. היא עודנה מקבלת טיפולים אינטנסיביים, אינה מסוגלת להשתחרר מפחדיה ונאלצה להפסיק את עבודתה. כן הוגשו לבית המשפט חוות דעת רפואיות מהן עלה כי בעקבות האירוע חלה החמרה במצבה הרפואי הפיזי והנפשי של המתלוננת. עוד הביא בית המשפט בחשבון את שתי ההרשעות הקודמות לחובתו של שכטר בעבירות של היעדרות מן השירות הצבאי, בגינן נשפט על ידי בית דין צבאי לתקופות מאסר.

           בית המשפט קבע כי עובדות האירוע המוסכמות על הצדדים הן מזעזעות וכי המעשים שבוצעו נגד המתלוננת הם בנוסח "התפוז המכני", "...מעין גרסה חוזרת לחרפת סדום ועמורה...". בית המשפט סבר כי גם בהתייחס למקרי האלימות הקשה המוכרים לנו, נראה כי מעשיו של שכטר חוצים את גבולות הרשע באופי המעשים, במשכם ובבחירת הקרבן. בית המשפט הזכיר את הפגיעות הקשות שנגרמו למתלוננת וסיכם כי בשל המעשים הנפשעים על שכטר לשלם מחיר כבד שיהא בו גמול ראוי למעשיו והרתעה מפני מעשים דומים בעתיד. בית המשפט ציין כי אמנם חלקו הפעיל באירוע של שכטר היה קטן יחסית לזה של חבריו, אולם מדובר בפעילות שבוצעה בצוותא חדא ויש לזקוף לחובתו גם את מעשי חבריו. עם זאת התחשב בית המשפט בכך שעל פי העובדות הוברט ובוריסביצ'ו הם שהכניסו את שכטר בסוד תכניתם לשדוד את המתלוננת והוא היה כנראה פחות מעורב בתכנון השוד ובביצועו. בית המשפט התחשב גם בגילו הצעיר של שכטר, בכך שזו לו הסתבכותו הראשונה בעבירות מעין אלה, בהודייתו, בחרטה ובצער שהביע וכן בנסיבותיו האישיות וגזר את עונשו כאמור.

ערעורו של שכטר

4.        בא כוחו של שכטר טוען כי עונש המאסר שהוטל על מרשו הוא חסר תקדים בחומרתו. לדבריו קיימות במקרה זה מספר נסיבות לקולא שהצטברותן מצדיקה "להקל קמעה", כלשונו, בעונשו של שכטר, והן: גילו הצעיר, בהיותו יליד 1982, עברו הנקי, הודאתו בהזדמנות הראשונה, שחסכה חיסכון ניכר בזמנו של בית המשפט מכיוון שבתיק 60 עדי תביעה, העובדה כי פותה לאירוע על ידי הנאשמים האחרים ולא יזם את האירוע, וכי למרות היותו שותף למעשים הרי שבפועל הוא לא נגע במתלוננת לרעה. לפיכך, הוא גורס, אין תימה על כך ששכטר מפחית מחלקו באירוע. הסנגור חולק על שירות המבחן וגורס כי שכטר נטל אחריות והביע חרטה כנה. עוד מוסיף הסנגור וטוען כי הקלה בעונשו של שכטר תסייע לחזק את רוחו ולעודדו במאמץ לשקם עצמו, עניין שיש לו חשיבות נוכח גילו הצעיר והיותו נעדר דפוסים עבריינים, על פי שירות המבחן.

ערעור המדינה

5.        המדינה סבורה כי הגם שהוטל על שכטר עונש מאסר לתקופה שאינה קצרה, עדיין אין עונשו הולם את חומרת המעשים בהם הורשע, את האכזריות הגלומה בהם, את ההתעללות הממושכת במתלוננת ואת הנזק הקשה שנגרם לה. היא מדגישה כי חומרת מעשיו של שכטר נלמדת בין היתר מכך שמדובר באלימות מתוכננת מראש, ששכטר היה שותף ישיר לה בעצם הושטת הסיגריות שכובו על גופה של המתלוננת. המדינה סבורה כי חומרת הנסיבות, הזוועה שבמעשים להם היה שכטר שותף למען בצע כסף, האכזריות הקשה שבמעשים ואדישותם של הנאשמים לשלמות גופה, לכבודה, ולרכושה של המתלוננת, כמו-גם הצלקות הפיזיות והרגשיות שהותירו מעשי הנאשמים במתלוננת, מחייבות הטלת עונש מאסר הקרוב לעונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירת השוד בחבורה או החבלה בכוונה מחמירה. זאת, על מנת להרחיק מן החברה לתקופה ממושכת מאוד עבריינים שכאלה, להבטיח הגנה מירבית על הציבור וכן למען יראו וייראו. באת כוח המדינה מטעימה כי לשיטתם לא קיבלה הברוטליות הקשה שבמעשים ביטוי הולם בגזר הדין, והעונש שהוטל עומד למעשה על כמחצית העונש הקבוע בחוק בגין שוד בצוותא, העומד על 20 שנות מאסר. עוד היא מוסיפה כי גם על רקע ריבוי מעשי האלימות, מעשה כה קשה מעין זה שבמקרה הנוכחי מחייב העברת מסר שיפוטי ברור של הוקעת המעשים בדרך של ענישה מחמירה. היא אינה מתעלמת מהודאתו של שכטר ומהחיסכון בזמן השיפוטי, אולם אינה סבורה כי יש בהודאה לקיחת אחריות והבעת חרטה, כעולה גם מתסקיר שירות המבחן. עוד נטען, כי העונש שהוטל אינו עולה בהתאמה עם מגמת ההחמרה בענישה בעבירות אלימות שנוקט בית משפט זה, וכי לא ניתן בגזר הדין ביטוי לכיעור שבתופעה של שוד קשישים.

           יצוין כי בדיון בפנינו ציינה נציגת שירות המבחן, גב' פרוינד, כי שכטר אינו מעוניין להשתלב במסגרת טיפולית בתחום האלימות.

דיון והכרעה

6.        מסכת האירועים המתוארת בכתב האישום, בה הודה והורשע שכטר, היא לטעמי מהחמורות שבאו בפני בית משפט זה. גם במציאות העגומה בה עולים מדי יום על שולחנו של בית המשפט תיקים פליליים רבים המגוללים פרשות קשות ביותר של אלימות, מתנשא מקרה זה מעל הכלל ומתבלט בחומרתו. ההתארגנות בחבורה לצורך ביצוע שוד, תוך בחירה בקרבן שהיא אישה מבוגרת המתגוררת בגפה; תכנון דרך הביצוע באופן שייאלץ את המתלוננת לצאת מביתה; האלימות הקשה וההתעללות שננקטה כלפיה משך כשלוש שעות, תוך הכאתה ללא רחם, כיבוי סיגריות על גופה, שפיכת אקונומיקה ומים קרים על גופה, חרף תחנוניה ונסיונה להציע להם את מכוניתה בכדי שיניחו לה לנפשה - כל אלה מגבשים תמונה שמזעזעת לבו של כל אדם, שמעוררת תחושות קשות של שאט נפש וסלידה מההתבהמות המוסרית, מהחייתיות שבאדם. למקרא עובדות כתב האישום לא ניתן שלא להיזכר בדבריו של מחבר ספר קהלת:

"כי מקרה בני-האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל; ומותר האדם מן-הבהמה אין, כי הכל הבל.  הכל הולך, אל-מקום אחד; הכל היה מן-העפר, והכל שב אל-העפר" (קהלת, ג, יט-כ). 

           דברים אלה, והתובנה שבהם באשר לקיום האנושי, אינם מלמדים כי במהלך חייו של אדם מותר האדם מן הבהמה אין. יכולת הבחירה החופשית, ההבחנה בין טוב לרע, היכולת לחמול, הן אך מקצת המעלות שניחן בהם האדם ומבחינות בינו לבין הבהמה. ברם, לכל אלה אין עקב וזכר בהתנהגות המתוארת בכתב האישום. המעשים להם היה שכטר שותף על פי הודאתו משקפים ברוטליות ואכזריות ללא מעצורים וללא גבולות. הם משקפים אטימות לגורלו ולסבלו של האחר. הם מתקיימים בהיעדר אנושיות. האכזריות והשפלות שבמעשים במקרה זה חריגות בחריפותן ובחומרתן. מעשים אלה אינם יכולים להיוותר ללא מענה שיפוטי ראוי. חובתו של בית המשפט היא כי כאשר מגיעים לפניו מקרים שכאלה, הם יזכו למענה שיפוטי הולם שיש בו מסר ברור, נחרץ וחד משמעי, שיש בו התוויה של נורמות ההתנהגות הראויות והצבת הגדר שמעבר לה מצויות אותן התנהגויות שאין להן מקום וקיום בחברה.

7.        במלאכת גזירת העונש עורך בית המשפט איזון ושקלול בין אינטרסים שונים שצריכים למצוא את ביטויים בעונש שיושת על הנאשם שהורשע, מהם אינטרסים כלליים, ומהם אינטרסים ושיקולים שסובבים סביב דמותו ונתוניו של הנאשם המסוים העומד לדין. כך, בגזירת העונש נותן בית המשפט ביטוי למטרות השונות של הענישה. מטרות אלה, כפי שציינה השופטת דורנר באחד המקרים, חלקן הן תועלתיות, דוגמת המטרות של הרתעת היחיד והרבים, מניעה, שיקום וחינוך, ואילו חלקן האחר מטרתו הגשמת צדק "ללא שאיפות תכליתיות-מעשיות" (ע"פ 3031/98 מדינת ישראל נ' שבתאי, פ"ד נה(3) 577, 585 (1998)). בגדרם של שיקולים אלה על בית המשפט ליתן ביטוי גם לחובה להגן על הציבור מפני פגיעתו הרעה של נאשם שנמצא כי הוא מסוכן לציבור, להוקעה החברתית התנהגות מסוימת ולתפקידו של בית המשפט כמתווה נורמות התנהגות ראויות. המשקל שיינתן לכל שיקול משיקולי הענישה אינו קבוע ואחיד, אלא הוא משתנה ומושפע מנתונים שונים כנסיבותיו של הנאשם ונסיבות העבירה (ע"פ 4272/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(6) 175, 186 (2005)):